תסמונת קדם-וסתית חמורה

מ-PMS ל-PMDD: הבנת הספקטרום של תסמונות קדם-וסתיות

תסמונת קדם-וסתית (premenstrual syndrome או PMS) היא מצב ידוע המשפיע על נשים רבות במהלך המחזור החודשי, המאופיין בדרך כלל בתסמינים פיזיים ורגשיים המופיעים לפני תחילת הווסת. הצורה החמורה יותר של התופעה- תסמונת קדם-וסתית חמורה (באנגלית premenstrual dysphoric disorder או PMDD) בולטת כהיבט משמעותי ולעתים קרובות לא מובן כהלכה של  PMS. ההפרעה עלולה להשפיע עמוקות על הבריאות הנפשית ועל התפקוד היומיומי, אך לעתים קרובות זוכה לחוסר זיהוי ולא מטופלת.

ההפרעה מתבטאת בתחושות עזות של עצב, חוסר תקווה, עצבנות או שינויים במצב הרוח המתרחשים בשבוע-שבועיים שלפני הווסת וחולפים מספר ימים לאחר תחילתה. בניגוד לשינויים המוכרים במצב הרוח הקשורים ל-PMS, תסמונת קדם-וסתית חמורה כרוכה בתסמינים חמורים ומתמשכים יותר שעלולים לשבש את חיי היומיום בצורה בלתי נסבלת.

התסמינים הרגשיים והפיזיים שחשוב להכיר בתסמונת קדם-וסתית חמורה

התסמינים של PMDD עשויים לכלול:

• תחושות מתמשכות של עצב או ייאוש, ולעתים אף מחשבות אובדניות
• התקפי בכי בלתי נשלטים
• התקפי זעם
• חרדה ומתח
• שינויים חמורים במצב הרוח
• אובדן עניין בפעילויות רגילות
• עייפות או אנרגיה נמוכה
• שינויים בתיאבון
• שינויים בדפוסי השינה
• קשיי ריכוז
• שינויים גופניים: נפיחות בטנית, רגישות בשדיים, כאבי בטן, כאבי ראש, כאבי שרירים או מפרקים.

הגורמים והשלכות של PMDD: מהורמונים ועד השפעות על חיי היומיום

אבחון ההפרעה כולל מעקב אחר תסמינים לאורך מספר מחזורים כדי לבסס דפוס. חשוב לשלול מצבים אחרים כמו הפרעת דיכאון מז'ורי, הפרעת חרדה או אפילו הפרעה בבלוטת תריס שיכולות להופיע גם עם תסמינים דומים.

הסיבה המדויקת להפרעה אינה מובנת במלואה, אך מאמינים ששינויים הורמונליים במהלך המחזור החודשי ממלאים תפקיד משמעותי. תנודות ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון יכולות להשפיע על נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) כמו סרוטונין, המווסת את מצב הרוח. גורמים אחרים כגון מתח, גנטיקה ומצבים נפשיים קודמים עשויים גם הם לתרום להתפתחות ההפרעה.

להפרעה יכולה להיות השפעה עמוקה על היבטים שונים של החיים. מערכות יחסים עם בני זוג, משפחה וחברים עלולות להיפגע. קושי בריכוז ורמות אנרגיה נמוכות עלולים להשפיע על הפרודוקטיביות והביצועים בעבודה או בבית הספר. עייפות ומצוקה רגשית עלולות לגרום להזנחה של הצרכים הבסיסיים.

ניהול ההפרעה כולל לרוב שילוב של אסטרטגיות המותאמות לצרכים האישיים:

• שינויים באורח החיים: פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה, שינה מספקת וטכניקות להפחתת מתח יכולים לעזור להקל על הסימפטומים.
• טיפול: טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) או צורות אחרות של פסיכותרפיה יכולים לספק אסטרטגיות התמודדות ותמיכה רגשית.
• תרופות: במקרים מסוימים, ניתן לרשום תרופות נוגדות דיכאון או טיפולים הורמונליים (גלולות למניעת הריון) לוויסות מצב הרוח ותנודות הורמונליות. בנוסף, ניתן להשתמש בתרופות שונות להפחתת כאב.
• רשתות תמיכה: הצטרפות לקבוצות תמיכה או שיחה עם אנשי מקצוע יכולים לספק הבנה וכן עצות מעשיות לניהול התסמינים.

על ידי הגברת המודעות לתסמונת, הבנת הסימפטומים שלה וחיפוש אחר תמיכה וטיפול בזמן, נשים הסובלות ממנה תוכלנה לנהל טוב יותר את הסימפטומים שלהן ולשפר את רווחתן הכללית.

אם את או מישהי שאת מכירה חווה תסמינים דיכאוניים, חשוב לפנות לעזרה מאיש מקצוע בתחום רפואת הנפש, שיוכל להציע אבחנה נכונה ולהמליץ על אפשרויות טיפול מתאימות בהתבסס על הנסיבות האישיות שלך.