תלישת שיערות (טריכוטילומניה): איך לעצור את המעגל?

טריכוטילומניה, או הפרעת תלישת שיער, היא מצב בריאותי נפשי המאופיין בדחף כפייתי לתלוש שיערות, באורח המוביל לנשירת שיער, קרחות ומצוקה ניכרת. ההפרעה שייכת לקטגוריה של הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות במדריך האבחון והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-5). בעוד שהמצב יכול להיות כרוני וקשה לניהול, גישות טיפול שונות יכולות לעזור לאנשים להחזיר לעצמם את השליטה.

סיבות וגורמי סיכון

הסיבה המדויקת לטריכוטילומניה אינה ידועה, אך חוקרים מאמינים שהיא נובעת משילוב של גורמים גנטיים, נוירוביולוגיים וסביבתיים. כמה מרכיבים תורמים מרכזיים כוללים:

1. גנטיקה: מחקרים מצביעים על כך שטריכוטילומניה עשויה להופיע במשפחות, כאשר לאנשים יש סבירות גבוהה יותר לפתח את ההפרעה אם קרוב משפחה לוקה בה או במצב קשור, כגון הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD).
2. כימיה של המוח: הבדלים במבנה המוח ובפעילות הנוירוטרנסמיטרים (במיוחד דופמין וסרוטונין) עשויים לתרום לאופי הכפייתי של משיכת שיער.
3. גורמים רגשיים ופסיכולוגיים: אנשים רבים עם טריכוטילומניה מדווחים על תלישת שיער כדרך להתמודד עם מתח, חרדה, שעמום או תסכול. יש המתארים זאת כהתנהגות מרגיעה עצמית המספקת הקלה זמנית מאי נוחות רגשית.
4. יצירת הרגל וחיזוקו: עם הזמן, משיכת שיער יכולה להפוך להתנהגות אוטומטית, המחוזקת על ידי תחושות של סיפוק או הנאה חושית.

סימפטומים והשפעה

טריכוטילומניה משתנה בחומרתה מאדם לאדם, אך תסמינים נפוצים כוללים:

• משיכת שיער חוזרת, לעתים קרובות מהקרקפת, הגבות, הריסים או חלקי גוף אחרים.
• תחושת מתח או דחף גוברת לפני משיכה.
• תחושת הנאה או הקלה לאחר משיכה.
• ניסיונות כושלים לעצור או להפחית את ההתנהגות.
• נשירת שיער משמעותית, שעלולה להוביל למבוכה או הימנעות ממצבים חברתיים.

אנשים רבים עם טריכוטילומניה חווים בושה ואשמה, מה שמוביל לנסיגה חברתית. חלקם עשויים לעשות מאמצים רבים כדי להסתיר קרחות על ידי לבישת פאות, איפור או תסרוקות ספציפיות. ההפרעה יכולה גם לגרום לסיבוכים רפואיים, כגון זיהומי עור, צלקות או טריכופאגיה (אכילת שיער אסוף), שעלולים לגרום לבעיות במערכת העיכול כמו כדורי שיער (trichobezoars).

גישות טיפול

למרות שטריכוטילומניה יכולה להיות מאתגרת לטיפול, מספר טיפולים מבוססי ראיות יכולים לעזור לאנשים להתמודד עם הסימפטומים:

1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): הטיפול היעיל ביותר ל טריכוטילומניה הוא Habit Reversal Training (HRT), סוג של CBT המסייע לאנשים לזהות טריגרים, לפתח תגובות מתחרות וליישם אסטרטגיות התמודדות. במלים פשוטות – לומדים להחליף את ההרגל של תלישת השיער בהרגל אחר, מזיק פחות.
2. תרופות: מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI's) מסייעים לעתים להתנהגויות אובססיביות. בטיפול בטריכוטילומניה דווח גם על הצלחה בטיפול באצטילציסטאין (NAC), אם כי אף תרופה לא מאושרת במיוחד עבור TTM.
3. טיפולים מבוססי מיינדפולנס וקבלה: גישות כמו טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) מתמקדות בהפחתת מצוקה רגשית והגברת הגמישות הפסיכולוגית.
4. קבוצות תמיכה ואימון התנהגותי: תמיכת עמיתים יכולה להיות מועילה, לעזור לאנשים להרגיש פחות מבודדים ולגלות יותר מוטיבציה לנהל את מצבם.

סיכום

טריכוטילומניה הוא מצב מורכב הדורש גישה מקיפה לטיפול. למרות שההפרעה עלולה להעיק וקשה להתגבר עליה, הרי שקיימים טיפולים יעילים כדי לעזור לאנשים להשיג שליטה על התנהגותם ולשפר את איכות חייהם. פנייה לעזרה מקצועית מוקדם יכולה לעשות הבדל משמעותי בניהול טריכוטילומניה בהצלחה. פנו אלינו ונשמח לסייע בכל עת!