הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD – Disorder Compulsive Obsessive) בילדים ונוער
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD – Disorder Compulsive Obsessive) היא הפרעה נפוצה בילדים, מתבגרים ומבוגרים. לבעלי הפרעה זו ישנן מחשבות טורדניות ו/או התנהגויות טקסיות וכפייתיות אשר גוזלות זמן רב וגורמות למצוקה או הפרעה בשגרת החיים. בקולנוע, אנחנו מכירים סצינות בסרטים בהם הגיבור שוטף את ידיו בלי הכרה שוב ושוב כביטוי ל-OCD. במציאות, הביטויים יכולים להיות מגוונים מאוד.
המשותף למחשבות הטורדניות הוא שהן גורמות לבושה, מצוקה, או פחד ושלמרות מאמצי האדם לסלקן מהראש, הן מטרידות מאוד וחוזרות לפעמים כמעט ללא הפסקה. הטקסים בדרך כלל הם נסיון לא מוצלח להרגיע את המחשבה הטורדנית, או להפטר ממנה.
למשל- אני אשאל את ההורים שוב ושוב שאלה מסוימת כדי להרגיע מחשבה טורדנית שעשיתי משהו נורא, או אני אשטוף שוב ושוב ידיים כי יש לי מחשבה טורדנית שנגעתי בחפץ מזוהם שעלול לסכן את בריאותי. בפועל הטקסים מרגיעים את החרדה שמעוררת המחשבה הטורדנית רק לזמן קצר ביותר, הצורך לחזור על הטקס עולה ונוצרת כמו ״התמכרות״ לטקסים, שפוגעת עוד יותר באיכות החיים של הילד והסובבים אותו.
בחלק ניכר מהסובלים מ-OCD התסמינים מופיעים לפני גיל ההתבגרות. (מעריכים שב-⅓ עד ½ מהמקרים). במצבים אלה, כאשר ההופעה היא בגיל הצעיר, בדרך כלל בשנות בית הספר הראשונות, יבחינו פעמים רבות ההורים בשינוי התנהגותי חד אצל הילד. כיון שילדים צעירים נוטים ליחס כח והשפעה רבים יותר למחשבות שלהם, גם כאשר הן לא לגמרי מציאותיות, ילדים צעירים נוטים להאמין שהמחשבות הטורדניות שלהן משפיעות על המציאות.
כך, ילד שסובל מ-OCD עשוי בבת אחת להתנהג באופן מוזר, עם טקסים בולטים בתדירות גבוהה. במצבים אלה ההורים פעמים רבות מודאגים מאוד, חוששים שהילד ״משתגע״. חשוב להבין, שגם כאשר ההופעה של התסמינים היא חדה ומהירה, עדיין הטיפול ב-OCD ברוב המקרים הוא יחסית פשוט והתגובה לטיפול גם אצל ילדים צעירים היא טובה מאוד.
סביב גיל ההתבגרות, ישנו ״גל נוסף״ שבו יש שכיחות גבוהה יחסית של הופעת התסמינים של OCD. בניגוד לילדים צעירים, מתבגרים בדרך כלל מתביישים מאוד במחשבות הטורדניות ובטקסים, חוששים לשתף את הסובבים ומסתירים את הטקסים מהסביבה ולכן לפעמים יקח זמן רב יותר לזהות את ההפרעה.
מה גורם ל-OCD? האם יכול להיות שזה בגלל זיהום בחיידק?
בדומה למרבית ההפרעות הפסיכיאטריות, הגורמים גם להפרעה זו הם ככל הנראה רבים ומגוונים. ידוע כי קיים מרכיב גנטי-משפחתי משמעותי, ובמשפחות של ילדים ומתבגרים המאובחנים עם OCD ישנם פעמים רבות בני משפחה נוספים הסובלים מהפרעה זו, גם אם לא אובחנו בצורה מסודרת.
לאחרונה, עלו לכותרות בתקשורת מקרים של הופעת OCD אצל ילד, אשר יוחסה לזיהום בחיידק מסוג סטרפטוקוק. מקרים אלה, בהם החיידק הנפוץ והמוכר הגורם בשכיחות גבוהה ביותר לדלקת גרון זוהה אצל הילד עם OCD, זכו לשם PANDAS=pediatric acute onset neuropsychiatric syndrome.
בקרב מומחים לפסיכיאטריה של הילד הדעות חלוקות בנוגע למהימנות האבחנה הזו. מרבית הפסיכיאטרים של הילד סבורים שמדובר בממצא אקראי של נוגדנים לחיידק שהינו כאמור נפוץ ביותר בגיל הילדות , וכי אין מדובר בגורם להופעת ה-OCD. מאחר ובכל מקרה של זיהום בחיידק סטרפטוקוק יש לטפל בטיפול אנטיביוטי מלא, בכל מקרה שיש חשש לזיהום זה, כדאי להתיעץ עם רופא ילדים, ובמידה וזוהה זיהום ליטול טיפול אנטיביוטי.
איך אדע שלילד שלי יש OCD?
כאשר עולה חשד שמדובר ב-OCD, יש צורך בהערכה מקיפה של אנשי מקצוע, רצוי של פסיכיאטר ילדים ונוער – כולל ראיונות עומק עם ההורים ובדיקה פסיכיאטרית של הילד או הנער. חשוב להבדיל בין תסמינים של הפרעה טורדנית-כפייתית לבין התנהגות טקסית רגילה של גיל הילדות והאופיינית לשלבים התפתחותיים, כמו למשל טקסים של זמני ארוחות ושינה. בהיבט הזה, מידע מפורט על מידת המצוקה, הפגיעה התפקודית ומשך הזמן הנגזל על ידי ביצוע הטקסים אמור לספק מספיק נתונים על מנת להחליט האם יש צורך בטיפול. חשוב גם להעריך את השפעת התסמינים של ה-OCD של הילד על התפקוד המשפחתי.
פעמים רבות מתוך נסיון של ההורים להקל על המצוקה של הילד, הם משתפים פעולה עם הטקסים של הילד, למשל עונים על שאלותיו ללא סוף או משנים באופן משמעותי את שגרת הבית. במקרים כאלה, הדרכת ההורים כיצד להמנע משיתוף פעולה עם הטקסים, שבפועל רק מחמיר את ה-OCD, היא חלק מרכזי מהטיפול בהפרעה.
איך מטפלים ב-OCD?
בדומה לטיפולים המומלצים למבוגרים, הטיפול ב-OCD בילדים ומתבגרים מתבסס על טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) ולעיתים קרובות משלבים עם טיפול תרופתי בתרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה-SSRI כמו למשל PRIZMA. טיפולים אלה הוכחו במחקרים רבים כיעילים מאוד לטיפול ב-OCD בכל קבוצות הגיל.
לאחר פגישת ההערכה עם פסיכיאטר ילדים ונוער תנתן לילד ולהוריו ההמלצה לטיפול והפסיכיאטר ילווה את הילד לראות שהטיפול אכן משפר את המצב בחודשים לאחר מכן. צרו עימנו קשר ונשמח לסייע בכל עת!
