פגיעה עצמית בקרב ילדים ובני נוער

בשפה המקצועית תופעת הפגיעה העצמית נקראת NSSI – non suicidal self-injury שמשמעותה – פגיעה עצמית שלא נועדה להתאבדות. יש מגוון שיטות בהן אנשים פוגעים בעצמם – חיתוך עצמי בעזרת חפצים חדים כמו סכין, עפרון, מספריים, עפרונות ועוד, הכאה עצמית או הכאת משטחים קשים עד זוב דם, ועוד שיטות מגוונות.

קיימות אמונות שגויות ומיתוסים רבים לגבי פגיעה עצמית בקרב ילדים ובני נוער – הנה חמישה מהם:

• זה מופיע רק במתבגרים. לא נכון. אמנם לרוב פגיעות עצמיות מופיעות בהתבגרות, אך לעתים התנהגויות אלה מופיעות כבר בגילאי 7-8.
• רק בנות פוגעות בעצמן. לא נכון. גם בנים. אבל בנים ובנות פוגעים בעצמם לרוב אחרת. בנים יותר במכות ובכוויות, בנות יותר בחתכים.
• ילדים הפוגעים בעצמם רוצים להתאבד. לא נכון. רובם המכריע אינם רוצים למות. אבל חיוני להתייחס ברצינות לפגיעה עצמית, שכן היא לרוב מבשרת על מצוקה נפשית משמעותית.
• זה לא מדבק. זה דווקא כן. לחץ חברתי יכול לשחק תפקיד גם בפגיעה עצמית. והתנהגויות אלה עלולות להיות מדבקות.
• זו סתם פאזה שחולפת. לא נכון. אין לנו תשובה אחת מה גורם לילד או ילדה לפגוע  בעצמם, אבל ההערכה המקובלת היא שבבסיס עומד רצון להמיר כאב נפשי בלתי נסבל, בכאב גופני נשלט. זו אינה סתם פאזה, זה כאב גדול.

למה נועדה הפגיעה עצמית?

לרוב בני נוער פוגעים בעצמם שלא על מנת להתאבד או למות וגם לא על מנת לגרום לעצמם נזק גופני. הסיבות לפגיעה עצמית עשויות להיות שונות מאוד בין אדם לאדם, ולא תמיד ברורות לחלוטין אפילו לאדם עצמו. ההערכות הן שהפעולה הפיזית מסייעת לתת ביטוי לצער ולכאב, ולאותת על מצוקה. הפגיעה העצמית גם נותנת לעתים חוויה של שליטה על הסבל הנפשי, ותחושה ש"אפשר לעשות משהו כדי להקל על הכאב", גם אם ההקלה זמנית בלבד.

לעתים הורים מתקשים להבחין בכך שילדיהם פוגעים בעצמם, כי הם שומרים על כך בסוד.

הנה מספר סימנים שיעזרו לכם לזהות אם ילדכם חלילה פוגע בעצמו:

• הופעה תכופה של פציעות בלתי מוסברות, במיוחד באזורי גוף חבויים כמו בטן, ירכיים או החלק הפנימי של היד.
• שימוש בלבוש ארוך ומסתיר, שאינו תואם את מזג האוויר, וחוסר רצון להשתתף בפעילויות הדורשות פחות ביגוד, למשל שחייה.
• אחזקה של חפצים חדים, דוגמת סכיני גילוח, ללא סיבה מוצדקת.
• שימוש מרובה בפלסטרים.
• ענידת צמידים מרובים, או צמידים רחבים שנועדו להסתיר חתכים.
• שימוש תכוף בביטויים של תיעוב עצמי וחוסר ערך.
• נסיגה ממשפחה וחברים והתבודדות.

אם זיהיתם סימנים אלה בקרב ילדיכם, זה לא אומר בהכרח שהם פוגעים בעצמם, אבל כדאי לדבר על זה ולבדוק. לפעמים אנחנו חוששים שדיבור על נושא כמו פגיעה עצמית יכניס לילד רעיונות לראש, אבל זו אמונה שגויה. לפתוח מרחב שיח מול הילד יכול רק לעזור, ולאפשר לו או לה לשתף אתכם, ולא להרגיש כל כך לבד.

האם פגיעה עצמית מדבקת?

מוזר לחשוב שתופעה כמו פגיעה עצמית עלולה להיות מדבקת, אבל זו בדיוק המציאות – ואחד המאפיינים של פגיעה עצמית היא "ההדבקה" שלה דרך לחץ חברתי ורשתות חברתיות. בני נוער רבים מספרים כי החלו לפגוע בעצמם בעקבות צפייה של אחרים שעושים זאת בסרטונים ברשתות, או לאחר שראו התנהגות זו אצל חברים.

האם פגיעות עצמיות ממכרות?

כמו פעולות רבות הכרוכות בריגוש, או בהשגת רגיעה זמנית, כך גם הפגיעה העצמית עלולה להפוך להתנהגות תבניתית וממכרת. אם לא נוצרים אפיקים חלופיים להבעת כאב נפשי או לימוד של דרכי הרגעה וויסות, ההתנהגות בהחלט עלולה להפוך לממכרת.

איך מטפלים במקרי פגיעה עצמית?

ראשית, לא מתעלמים. אם גיליתם שילדיכם פוגע בעצמו, אל תחששו לדבר על זה, לפתוח מרחב שיח, להסביר שאתם רואים את המצוקה, ולהבטיח שתספקו סיוע ועזרה. שנית, אל תיבהלו – זו אמנם תופעה רצינית שמצביעה על קושי גדול, אך היא ברת טיפול. ניתן וצריך לפנות לטיפול רגשי לבן הנוער אצל פסיכותרפיסט. במסגרת הטיפול בנער או בנערה ניתן דגש על היכולת לווסת ולהביע רגשות בדרך חלופית שאינה מזיקה, ולהחזיר את תחושת השליטה העצמית. לרוב רצוי כי הטיפול ילווה בהדרכה הורית מתאימה שתיתן גם להורים כלים מתאימים לסייע לילדם. במקרה הצורך, ניתן גם להתייעץ עם פסיכיאטר, אם נזקקת התערבות תרופתית לטיפול ברמות חרדה גבוהות או בדיכאון. כדאי גם להיוועץ בפסיכיאטר בכל מקרה בו יש חשש שהפגיעה העצמית גולשת למחוזות של אובדנות.  

סיכום

למרבה הצער, התנהגויות של פגיעה עצמית בקרב ילדים ונוער הן מגוונות, נפוצות למדי, ובעלות פוטנציאל מדבק. מה שמשותף לכולן הוא שמעשים תופסים את מקומן של מלים. לכן המטרה העליונה שלנו היא להחזיר את המלים למשחק – כי בסופו של תקשורת פתוחה וכנה יכולה להפיג כאב נפשי הרבה יותר מכל חתך. דברו עם ילדיכם, ובמקרה הצורך – אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. אנחנו כאן, בשבילם ובשבילכם.