מהי היפוכונדריה ואיך מטפלים – פסיכיאטר פרטי מסביר

הפרעת חרדת ממחלות (Illness Anxiety Disorder), הידועה גם בשם היפוכונדריה או חרדת בריאות, היא מצב נפשי המאופיין בדאגה מוגזמת לגבי מחלה רפואית חמורה או חשש מהתפתחותה. אנשים עם הפרעה זו עסוקים בדאגות בריאותיות, ולעתים קרובות מפרשים תחושות גופניות קלות או תפקודי גוף תקינים כהוכחות לקיומה של מחלה קשה. למרות הרגעה מצד אנשי מקצוע רפואיים, חרדה זו נמשכת, ומשפיעה על חיי היומיום ואיכות החיים של הסובלים מההפרעה. 

תסמינים ואבחון

סימן ההיכר של היפוכונדריה הוא פחד מתמשך ממחלה. הפחד יכול להשתלט על מחשבותיו והתנהגויותיו של האדם ולדחוק כל מחשבה אחרת. תסמינים מרכזיים כוללים:

1. דאגה מוגזמת הקשורה לבריאות: דאגה מתמדת שיש לי או שאני עלול לפתח מחלה קשה, כגון סרטן, איידס, מחלות לב או מצבים נוירולוגיים.
2. פרשנות שגויה של תחושות הגוף: תסמינים קלים כמו כאבי ראש, עייפות או עוויתות שרירים נתפסים כעדות והוכחה לקיומה של מחלה איומה. 
3. בדיקות רפואיות חוזרות או הימנעות כוללת מרופאים: חלק מהסובלים מהיפוכונדריה פונים שוב ושוב לבדיקות והתייעצות רפואית כדי לקבל הרגעה (שמחזיקה מעמד זמן קצר), בעוד אחרים נמנעים לחלוטין מרופאים ובדיקות בשל פחד נורא "שיגלו משהו". 
4. חיפוש מתמיד של הרגעה: לעתים מעבר לפנייה לרופאים, הלוקים בהיפוכונדריה פונים לבני משפחה וחברים ומבקשים שוב ושוב שירגיעו אותם. 
5. חרדה ומצוקה משמעותיים: העיסוק בבריאות גורם למצוקה, ומשפיע לרעה על התפקוד האישי, החברתי והתעסוקתי.

המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-5) מתאר קריטריונים ספציפיים לאבחון הפרעת חרדה ממחלות. לפי הקריטריונים, החשש ממחלות אינו אירוע זמני, אלא אמור להימשך לפחות שישה חודשים, ואינו חלק מהפרעה נפשית אחרת, דוגמת הפרעת חרדה מוכללת (GAD). בניגוד להפרעות סומטיות, בהן בולטים תסמינים גופניים, בהיפוכונדריה ההתמקדות היא יותר בפחד ממחלה מאשר בתסמינים פיזיים ממשיים.

סיבות וגורמי סיכון להיפוכונדריה

בדומה להפרעות נשפיות אחרות, גם במקרה של היפוכונדריה אלמנטים פסיכולוגיים, ביולוגיים וסביבתיים משחקים כולם תפקיד:

1. חוויות חיים מוקדמות: היסטוריה של מחלות קשות בילדות או עדות למחלה של בן משפחה יכולה לתרום להגברת החרדה הבריאותית בבגרות.
2. תכונות אישיות: אנשים עם היסטוריה של חרדה, עלולים להיות מועדים יותר לפתח היפוכונדריה.
3. אירועים מלחיצים: חוויות טראומטיות, שינויים בחיים או מתח כרוני עלולים לעורר או להחמיר חרדה הקשורה לבריאות.
4. עומס מידע: בעידן הדיגיטלי, גישה קלה למידע רפואי מקוון (המכונה לעתים קרובות "סייברכונדריה") עלולה להגביר את הפחדים הבריאותיים, שכן אנשים עשויים לאבחן את עצמם על סמך מקורות לא אמינים.

השפעה של היפוכונדריה על חיי היומיום

היפוכונדריה עלולה לשבש קשות את התפקוד היומיומי. חרדה מתמדת ממחלות עלולה לפגוע בריכוז בעבודה, ללחוץ על מערכות יחסים ולהוביל לבידוד חברתי. אנשים עשויים לחוות שינויים תכופים במצב הרוח, עצבנות ודיכאון. בנוסף, בדיקות רפואיות והתייעצויות חוזרות ונשנות עלולות להוביל ללחץ כלכלי ולתסכול הן עבור המטופל והן עבור רופאיו. 

טיפול וניהול של היפוכונדריה

טיפול יעיל בהיפוכונדריה כולל בדרך כלל טיפול פסיכולוגי ובמקרים מסוימים, טיפול תרופתי. גישות נפוצות כוללות:

1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): טיפול זה עשוי להיות יעיל עבור היפוכונדריה. הוא עוזר לאנשים לזהות ולאתגר פחדים בריאותיים לא רציונליים, לפתח דפוסי חשיבה בריאים יותר ולהפחית התנהגויות מחפשות הרגעה.
2. טיפול בחשיפה: חשיפה הדרגתית לפחדים הקשורים לבריאות יכולה להפחית חרדה לאורך זמן. גישה זו עוזרת לאנשים להתמודד עם הפחדים שלהם במקום להימנע מהם.
3. תרופות: במקרים מסוימים, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה כמו מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) עשויים לסייע להפחתת החשיבה המעגלית והחרדה. 
4. טכניקות מיינדפולנס והרפיה: תרגולים כגון מדיטציה, נשימות והרפיית שרירים מתקדמת יכולים לעזור להפחית את רמות החרדה הכלליות.
5. חינוך ותמיכה: חינוך (פסיכואדוקציה) על היפוכונדריה יכול להעצים אנשים ולעודדם לנהל את מצבם. קבוצות תמיכה יכולות לספק תחושת קהילה ולהפחית את הבידוד.

מניעה וטיפול עצמי

למרות שאין דרך מובטחת למנוע התפתחות היפוכונדריה, אסטרטגיות טיפול עצמי יכולות לסייע בניהול חרדת בריאות. שמירה על אורח חיים מאוזן, כולל פעילות גופנית סדירה, תזונה נכונה, שינה מספקת וניהול מתחים, היא חיונית. הגבלת הזמן המושקע במחקר מידע רפואי באינטרנט וביסוס יחסי אמון עם רופא משפחה, יכולים גם לעזור להפחית דאגות בריאותיות מוגזמות.

סיכום 

היפוכונדריה היא מצב מאתגר המשפיע על הבריאות הנפשית של אנשים רבים. אבחון מוקדם, טיפול יעיל ותמיכה מלאת חמלה יכולים לעזור לאנשים עם היפוכונדריה לנהל חיים נטולי חרדה ומספקים. הכרה בהבדל בין דאגות בריאותיות סבירות לבין חרדה בריאותית מתמשכת היא המפתח להבנה ולטפל בהפרעה זו, שלעתים קרובות אינה מובנת כהלכה. במנטליקס קיים צוות של פסיכיאטרים ומטפלים שיסייעו לכם באבחון והטיפול. פנו אלינו ונשמח לסייע.