עבור לתוכן
כל המאמרים

הסדרה "מטפלים בחזית" – פרק ראשון – איך בית חולים שלם עומד במתקפה ומטפל במאות?

ראיון של ד"ר טנא עם פרופ' חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי באשקלון

פורסם לראשונה ב-Ynet

ב-7 באוקטובר מצא עצמו פרופ' חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי באשקלון, איש טיפול ותיק ולמוד ניסיון במצבי לחימה וחירום, בתרחיש המזעזע ביותר שאליו יכול היה להתכונן: כשבית החולים שלו נתון תחת ירי טילים ואזעקות בלתי פוסקות, פצועים והרוגים שלא מפסיקים להגיע מהטבח ביישובי העוטף, וצוותים רפואיים שחלקם נותרו נצורים עם משפחותיהם בבתים, מחשש לפגיעת מחבלים. "כשיצאתי באותו בוקר אל בית החולים", הוא אומר, "אשתי הסתכלה עליי כאילו אני לא חוזר יותר". בשיחה פתוחה עם ד"ר אורן טנא, מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, פרופ' לוי חוזר לאותה שבת שחורה, למראות שלא עוזבים אותו, וגם לרגעים הקטנים שבכל זאת נותנים לו תקווה.

"מטפלים בחזית", בהנחיית ד"ר אורן טנא, היא סדרה בת שישה פרקים של מפגשים עם אנשי טיפול ורפואה, שנולדה בשיתוף פארמה ישראל, הארגון שמאגד את חברות התרופות הבינלאומיות המובילות בעולם, מתוך רצון להעניק גם להם מרחב לשתף ולעבד את החוויות הקשות מאירועי 7 באוקטובר. רופאים ורופאות, עובדות סוציאליות ופרמדיקים, נדרשו באותה שבת שחורה להעניק טיפול מציל חיים – כשהם עצמם נתונים תחת אש ובתנאים מורכבים ומאז נמצאים בחזית יומיומית של מלחמה על חייהם של חיילי צה"ל ושל החטופים ששבו, תוך התמודדות אישית ומשפחתית רגשית עמוקה. חלקם השאירו מאחור בני משפחה וחברים, ונאלצו לחוות מקרוב מראות קשים. עכשיו הם מדברים על מה שמתחולל אצלם בפנים.

״מה- 7 באוקטובר אנחנו לא רק במלחמה על הבית אלא גם במלחמה על היכולת להבטיח המשך טיפול רפואי ומציל חיים לחיילים ולכל אזרחי ישראל״, אומר קובי צורף, מנכ״ל פארמה ישראל. ״יש צורך מיידי להבטיח שהתרופות ימשיכו להגיע לישראל, למרות שרוב חברות התעופה הפסיקו לטוס ולהטיס מטענים. יש חובה להבטיח המשך רצוף של המחקרים הקליניים, במסגרתם אלפי חולים בישראל מקבלים טיפולים מצילי חיים. גם לא פחות חשוב, יש צורך לגייס תמיכה בינלאומית בישראל גם בתחום הרפואה. חברות הפארמה תרמו לתושבי העוטף והחברה בישראל 26 מיליון ש״ח בחודשים האחרונים, ועכשיו המאמץ הוא לתמוך במטפלים שנמצאים בחזית לילות כימים כבר 3 חודשים״.

״שום דבר לא מכין אותך לדבר הזה, מוסיף צורף, שהיה בתקופת הקורונה ראש מטה שר הבריאות. ״מעבר לצד המקצועי, אתה מרגיש שזה הכי אישי, הכי נוגע לבית של כל אחד מאיתנו ואנחנו חייבים להבטיח שהכל יצליח, כי אין לנו אופציה אחרת, החולים והפצועים בישראל תלויים בזה״.

"בשלב מסוים אתה רואה אנשים מסיטים את העיניים, מזילים דמעה וממשיכים לעבוד", מספר פרופ' לוי על האופן שבו הצוותים הרפואיים בבית החולים שלו תיפקדו מול המראות הקשים. "גם עבדך הנאמן לא התבייש להזיל דמעה", הוא מודה. "ראינו בעיניים דברים שאני לא אלאה בהם, אבל ראינו איך האנשים מגיעים ומה נעשה להם".

התמונות האלה חוזרות אליך? "כן, יש תמונות שחוזרות. לא שזה מעורר בי סיוטי בעתה, אבל יש דברים שחוזרים, דברים רגשיים. יותר מאוחר התחילו להגיע גם חיילים במצב קשה, וגם כאלה שלצערי לא עמדו בזה. ברגע הזה אתה חושב על הילדים שלך. אני רואה ילדים וחושב על הנכדות שלי. ואתה לא מצליח להבין איזה יצור… אני לא אומר חיות כי אני מעדיף את החיות, אבל איזה יצורים היו מסוגלים לעשות את מה שהם עשו. ובתוך כל זה אתה חייב לתפקד ולעבוד, לראות דברים ולהפעיל המון גורמים, אין לך את הפריבילגיה להתפרק".

אבל היו רגעים שכן? "מאוחר יותר, לא באותו יום".

תאר לי תמונה כזאת. "הגיעו חיילים וחיילות במצבים קשים, ובאחד המקרים מצלצל טלפון, וזאת האימא. והטלפון נמצא ביד של החיילת, שלצערי איך שהגיעה נהרגה. זה דבר שאתה רואה ובוכה כמו ילד. ואני לא מתבייש לומר, כנראה שככל שאתה מתבגר גם אתה נהיה יותר רגשי".

ולפרופ' לוי יש משנה סדורה בכל הנוגע לניתוק רגשי בקרב צוותי טיפול ורפואה. זה נכון גם בימי שגרה, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. "אוי לי, כאדם וכרופא, אם אתנהל מתוך נתק רגשי", הוא אומר. "אם כרופא אני לא ארגיש רגש והזדהות עם מי שאני מטפל בו – אז כנראה שאני כבר לא צריך להיות שם. אין שום נתק רגשי. יש מעורבות, יש חמלה, יש רצון לחבק. אני חיבקתי כל כך הרבה באותו יום".

אני פשוט אשאל: אתה חושב שנשרטת? "ללא ספק הדבר נגע בי. אני סוחב עליי שריטה עוד משנת 82', שהשפיעה על הבחירות שלי להישאר בצבע וללכת לעסוק בתחום של חירום וטראומה. אני חושב שלקחתי את זה למקום טוב, אבל אף אחד לא חסין".

תגיד, לסיום, מה יהיה? "אני לא יודע מה יהיה, כי אתה יודע אתה למי ניתנה הנבואה. אבל אני חושב שהעם שחי פה הוא כל כך נחוש, ואני רואה את החיילים, אני מדבר עם כולם, זה נוער מדהים. פשוט מדהים. אז אתה אומר, יהיה טוב. אני חושב שיהיה טוב ואני חושב שנקום מזה, כי אנשים הם פשוט מדהימים ומרגשים וטובים. אם נהיה חכמים – אנחנו נקום מזה".

דברו איתנו בוואטסאפ

תפריט נגישות