ד"ר טנא מספק כלים להתמודדות בימי המלחמה – "לסבול זו לא תוכנית עבודה".

פורסם לראשונה

מידע הרב מהמלחמה מציף, רבים סביבנו סובלים, ואפילו מאוד. אבל סבל כשלעצמו לא יסייע לחוסן הלאומי, לא לחיילים ולאזרחים בחזית, לא לפצועים וגם לא לכם. שמרו על מינוני רשתות חברתיות, עזרו לאחרים והקדישו זמן לבילוי עם הילדים בבית. טיפים לימי החרדה ממנהל המכון הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש

מזגזגים בין ערוצי החדשות. האימה בכל מקום. האם המערכה תתרחב? האם יתלקחו עוד חזיתות? כמה זמן תימשך המלחמה? האם תהיה אזעקה בקרוב? מבצעים מעבר זריז למדיה החברתית בניסיון להירגע – ורואים סרטוני זוועה, חטופים, הוצאות להורג. אימה.

לא קל לחיות בישראל בימים אלה. אנחנו מתמודדים עם מלחמה שפרצה במפתיע, פגעה באורח אכזרי וחסר תקדים בצעירים, במשפחות, בקשישים. התיאורים בלתי נתפסים, ואנחנו מוצפים בהם. אז איך לא נכנסים לחרדה? איך שורדים נפשית את התקופה הזו?

ראשית, חשוב לומר שאין פתרון אחד שהוא נכון לכולם. אותי, לדוגמה, מדיטציה מעצבנת במקום להרגיע, ויש כאלה שנשבעים שריצה היא התשובה לכל דבר, בעוד אחרים סובלים מכל שנייה. וחשוב לומר דבר נוסף: חרדה וחשש לנוכח הנסיבות הנוכחיות הן תגובה טבעית, ברורה, צפויה – ואפילו רצויה. חרדה מכריחה אותנו לחשוב על הסכנות ולהתגונן מפניהן. אז מתי זו בעיה? כשהחרדה שולטת בנו במקום שאנו נשלוט בה. כשבמקום לשרת אותנו, היא מזיקה לנו: מונעת מאיתנו לצאת מהבית, מפריעה לנו לישון, לאכול, להתרכז.

אז מה ניתן לעשות, ומה לא לעשות לנוכח תקופה משברית מתמשכת, רוויית חרדה? יכול להיות שכבר שמעתם את העצות הבאות, ואולי אפילו קראתם אותן במקום אחר. אין לאף אחד המצאות חדשות או כפתורי פלא להעלמת חרדה. אבל חשוב לשמוע את הדברים שוב, במרוכז, ולהזכיר אותם לעצמנו. גם אני מזכיר אותם לעצמי.

אל תעשו

1. אל תתחברו לחדשות כמו לאינפוזיה. נכון, יש אנשים שתחושה של שליטה בנעשה וידע לגביו מסייעים להפחית מתח, אבל גם עבורם זה נכון עד גבול מסוים. אנחנו חיים בעידן של עודף מידע, של נגישות אינסופית לערוצי מדיה. ההמלצה שלי: בחרו ערוץ מדיה מרכזי אחד, כזה שאתם סומכים עליו, וצרכו חדשות באורח שקול ומדוד רק ממקור אמין.

2. בשום אופן אל תידבקו לרשתות החברתיות. אם החדשות בערוצים הייעודיים מלחיצות, הרי שזרם האינפורמציה במדיה החברתית – שרובו בלתי מסונן במקרה הטוב ושגוי או מניפולטיבי במקרה הרע – יכול ממש להזיק. לרובנו קשה להתנתק לגמרי מהפייסבוק או מהאינסטוש, וזה מובן וטבעי, אבל מילת המפתח היא מינון. צריך, כמובן, גם להטיל ספק בכל פיסת מידע שמגיעה ממקור לא רשמי.

3. אל תחליטו שמחשבות הן מציאות. חשוב לשים לב ולהפריד בין מחשבות של פאניקה ("סופנו הגיע") למחשבות מציאותיות ("המצב קשה, אבל אנחנו לא בסכנה קיומית"). כשאתם נשטפים בגלי חרדה, נסו לערער על המחשבות הקטסטרופליות שקופצות לראש ולבחון אותן אל מול המציאות.

4. אל תחשבו שחייבים לסבול. נכון, הזמנים קשים. נכון, רבים סביבנו סובלים, ואפילו מאוד. אבל סבל כשלעצמו לא יסייע לחוסן הלאומי, לא לחיילים ולאזרחים בחזית, לא לפצועים וגם לא לכם. אם נגזר עליכם לבלות בבית עם הילדים, נצלו את הזמן. עזבו את הטלפון שלכם רגע בצד, תאפו יחד עוגיות, תרכיבו פאזל, תראו יחד סרט. כל דבר שכיף לכם לעשות אותו, ביחד או לבד, תעשו. כן, מותר אפילו (קצת) ליהנות בזמנים קשים.

5. הישארו אופטימיים: עם כל הרוע מסביב, עם כל החרדה והאימה, אנחנו עם ישראל. אנחנו אומה למודת אסונות. עברנו אותם. נעבור גם את זה. יחד.