"ההרגלים הכי גרועים שלי, והכי טובים שלי"

פורסם לראשונה

שאלנו חמישה מומחים מתחומים שונים אם הם מיישמים על עצמם את ההמלצות שלהם למטופלים, וגילינו את הרגלי החיים שלהם (הטובים, הרעים והלא כל כך מושלמים)

ד"ר אורן טנא:

מה הדבר הראשון שאתה עושה על הבוקר? "חייבים להגיד את האמת? טוב נו, מציץ בסלולרי".

מה נמצא ברשימת ההרגלים הטובים שלך? "אני אדם של הרגלים ותבניות. זה לפעמים טוב ולפעמים קצת מעצבן אותי, ובעיקר את סביבתי. למשל, אני אוהב לחזור לחופשות במקומות שכבר הייתי בהם, למסעדות שאני אוהב ובכלל – אני אוהב מסורות. האם ההרגלים האלה טובים? בחלקם כן – אבל אני נאבק גם לשמור על גמישות וראש כפתוח ולנסות מדי פעם דברים חדשים".

עצת הזהב שלך למטופלים: "לא משנה כמה עמוק הבור וכמה הכול נראה שחור – תמיד יש תקווה, תמיד אפשר לפנות לעזרה"

הרגל רע שתשמח להיפטר ממנו? "להיות מחובר כל הזמן. ובנימה רצינית, אני חושב שהמוח האנושי לא מספיק להסתגל לשינויים המהירים שניחתים עליו, ולדעתי הזינוק בשיעורי התחלואה הנפשית בקרב צעירים מוסבר לפחות בחלקו בריבוי הגירויים שהטכנולוגיה מפציצה אותנו בהם. אף על פי שהתמכרות לאינטרנט עדיין אינה מוגדרת כהפרעה נפשית באורח רשמי, הרי שרבים מאנשי המקצוע סבורים שהיא הפרעה לכל דבר. אני אישית לא בטוח שאני לא מכור לסלולרי ועובד קשה כדי לנסות להיות קצת מנותק".

האם יש משהו שאתה ממליץ למטופלים אבל לא מיישם בעצמך בבחינת הסנדלר הולך יחף? "אוי, הרשימה הזאת ארוכה מאוד, אבל ההמלצה שאני הכי לא מיישם היא לעשות ספורט. כל המחקרים קובעים עד כמה הספורט טוב לגוף ולנפש, אבל אני עדיין מחכה למחקר שמוכיח שרביצה על ספה במזגן בריאה יותר".

מה אתה אומר למטופל שלא מצליח ליישם את ההמלצות שלך? "שהוא ממש מוזמן לצפצף על ההמלצות שלי, הרי הן רק בגדר המלצות. בסופו של דבר כל מטופל צריך למצוא את הדרך שלו, זו שמתאימה עבורו".

השאלה הכי נפוצה שאתה נשאל על ידי מטופלים? "'זה לכל החיים, התרופות?'. אגב, התשובה פעמים רבות היא 'לא!'. ולאלה שכן צריכים ליטול תרופות באורח כרוני, דוגמת חולים בסכיזופרניה, בדיכאון חוזר או בהפרעה דו־קוטבית, אני אומר: מה זה משנה כל כך אם זה מעניק לכם איכות חיים ותפקוד? האם חולי סוכרת או לחץ דם לא זקוקים גם הם לטיפול יומי? מה ההבדל?".

המשפט הכי אופטימי שאתה אומר למטופלים? "'ברור שאפשר לצאת מזה'. אני חושב שהמשפט הזה נכון אפילו במקרים הקשים ביותר. כן, אפילו אובדנות היא חוויה אמביוולנטית, ואנו יודעים שגם אנשים שמנסים לפגוע בעצמם וניצלים – לרוב ישמחו בהמשך חייהם שהם לא הצליחו בתוכניתם למות".

"ההמלצה שאני הכי לא מיישם היא לעשות ספורט. כל המחקרים קובעים עד כמה הספורט טוב לגוף ולנפש, אבל אני עדיין מחכה למחקר שמוכיח שרביצה על ספה במזגן בריאה יותר"

הרגל שאימצת מהיום שבו התחלת לעסוק בתחום ההתמחות שלך? "לנסות להקשיב יותר ולדבר פחות. זה מצליח לי רק חלקית. בייחוד בעבודה שלי חשוב להקשיב ולא לקפוץ למסקנות מהירות. זה, אגב, מה שאמי הייתה תמיד אומרת לי: תקשיב למטופלים שלך, הם יודעים יותר טוב ממך".

איך אתה מטפל בעצמך בעת הצורך? "טיפול פסיכולוגי, זה חשוב גם למטפל, וחפירה מתמדת לכל הסובבים".

מה הדבר הכי חשוב לשמירה על הבריאות בעיניך? "קשרים חברתיים. לא טוב היות האדם לבדו. עוד לפני משבר הקורונה, וביתר שאת לאחריו, למדנו לדעת עד כמה ריחוק חברתי ובדידות מזיקים לגוף ולנפש – מירידה בתפקוד מערכת החיסון ועד התגברות חרדה, דכדוך והפרעות שינה. כמעט אין מצב שלא מוחמר בעקבות ניתוק חברתי".